הטיפול

לעזור לבנים משמעו לעזור להם לעבור ממצב של ניתוק למצב של חיבור. חיבור אמיתי ובריא של בנים לאחרים ולעצמם הוא הבסיס לערך עצמי חזק ואיתן. חיבורים שכאלה מאפשרים לבנים לחוש חיוניים יותר, בעלי מוטיבציה לעשייה ובעלי חוסן רגשי, ואף להצליח לפתח עמדת חמלה כלפי עצמם גם בעת כישלון.

בנים זקוקים לעזרה שלנו. גם כְּשֶׁנִּרְאָה שהם מרוצים או שכלל לא אכפת להם ממצבם המנותק (אם משום שהם במסכים, אם בשל שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים שונים), גם כשהם אינם מראים שום רצון ומוטיבציה לשינוי – הם זקוקים לנו, המבוגרים, שנסייע להם לצאת מהמבצר שבנו לעצמם. זהו מבצר שהם יצרו כדי להתמודד עם התחושה הבסיסית שאין להם מקום בעולם הזה, שאין להם חשיבות ושהם אינם יכולים להצליח.

לתקשר עם בנים פירושו לדעת מתי לדבר ומתי לקבל את השתיקה, ולהבין שמאחורי המילה "בסדר" מסתתר עולם שלם, שלעיתים קרובות איננו נגיש גם לבן עצמו.

כשאנו לא מדברים על עצמנו, אנו לא מכירים את עצמנו. ההיכרות שלנו עם עצמנו נוצרת מתוך דיאלוג אינטימי עם עצמנו ועם אחרים. כאשר אנחנו מתארים את עצמנו ושומעים אחרים מתארים אותנו, מתגבש לו אט אט סיפור, שהוא הזהות שלנו, וכמו כל סיפור, הוא מבוסס על חוויות שבאות לידי ביטוי באמצעות מילים.

אף על פי שנראה שלבנים טוב בשתיקתם, רבים היו מעדיפים לדבר – לו רק הדבר לא היה כרוך במאמץ כה רב. לא מעט בנים חווים את השתיקה כשיתוק, כניתוק או ככישלון. אפשר היה לצפות שתחושות אלו יעוררו בהם את הרצון לשוחח, אך מאחר שגם הדיבור קשה, הם נשארים נטועים במצב שבו כל תגובה תוביל לתוצאה שלילית.

במצב של שתיקה, הבן מאבד את היכולת להביע את הדבר הבוער ביותר שהוא חש באותו הרגע, מה שמוביל לניתוק של הבן מעצמו וממה שהוא מרגיש. מובן שהוא לא מודע לכך שאיבד את יכולתו לתקשר, וכך גם סביבתו, שמעריכה שמדובר בבחירה – אובדן היכולת לדבר מתרחש לרוב באופן אוטומטי ולא-מודע. למרות היותם הקורבן המרכזי של תהליך זה, יסוו הבנים את המתרחש באמירות כמו "לא בא לי לדבר," או במילים או חלקי מילים שיתנו תחושה כאילו הם שולטים על מידת התקשורת שלהם ועל אופן ביטויה; זה לא נכון.

היכולת לדבר עם בנים על נושאים רגשיים דורשת זמן וסבלנות. מרכיבים אלה הכרחיים, מפני שהם מאפשרים לבנים להתרגל לחשיפה שאיננה פשוטה; יש להם קצב משלהם בהפנמת הקשיים שמהם הם סובלים והדברים הדרושים להם כדי להשתפר.

לעיתים, מתוך כוונות טובות, אנו מנסים לקדם את הבנים מהר מדי, באופן שאיננו תואם את יכולתם להכיל את הבעיה ואת הצעדים הנדרשים כדי להתקדם, וכתוצאה מכך, הם דוחים את העזרה המושטת להם – לעיתים בבוטות.

כדי לפתח את יכולת הוויסות של בנים, רצוי לחשוף אותם לרגשותיהם באופן מדורג. שיחות קטנות, שנראות למבוגרים כשיחות סתמיות, יכולות להיות שיחות משמעותיות ביותר עבור הבנים מבחינת החשיפה הרגשית שלהם

לא פעם אנו שואלים בנים שמדברים מעט מאוד על עצמם מדוע הם בכל זאת מגיעים לטיפול. התשובה, אף שקיבלנו אותה כבר פעמים רבות, מפתיעה אותנו בכל פעם מחדש: "כי אני לא מדבר כך עם אף אחד אחר".