בעיות התנהגות

בעיות התנהגות אצל בנים צעיריםאנו רוצים שבנים ידעו לדבר במקום להתקיף. להסביר את עצמם, לבטא את התסכול שלהם בדרך שאיננה כוחנית ופוגעת באחרים. אנו נוטים לראות בדיבור פעולה קלה, כמעט חסרת מאמץ – אולם בפועל, הדיבור דורש יכולות שפתיות ורגשיות מורכבות. לחלק מהבנים יש קשיים משמעותיים לבטא את עצמם ואילו לאחרים יש את היכולת השפתית לשוחח, אך לעיתים קרובות אין את היכולת הרגשית הדרושה לכך. הדבר מבלבל את הוריהם ומבוגרים אחרים, מפני שהם יודעים "שהבן יודע לדבר כשהוא רוצה."

היכולת הרגשית לשוחח אינה דבר קבוע, והיא "באה והולכת" בהתאם למצבו הרגשי של הבן. לרוע המזל במצבי תסכול, קושי, עלבון, חולשה ופגיעות מאבדים בנים את היכולת להסביר את עצמם. במצבים כאלה הם יכולים לפגוע באחרים – להאשים, לקלל, לזלזל, לפגוע מילולית ופיסית או לשבור חפצים.

בנים מאבדים שליטה עצמית ותוקפים, אך הם מתקשים להסביר מדוע. כאשר בנים אלה מגיעים לאבחון הם מאובחנים כסובלים מODD- (Oppositional Defiant Disorder). למעשה עבור בנים צעירים רבים התוקפנות איננה "בחירה", והיא יכולה לבטא מכלול של קשיים: נוקשות, תגובה אימפולסיבית, עלבון, השפלה וניסיון להסתיר חולשה ופגיעות. 

התנהגות תוקפנית נתפסת לא פעם כסימן של כוחנות, חוסר רצון לשתף פעולה, התנגדות ובעיה חינוכית. עלפי תפיסה זו הבנים לא מבינים "מי הבוס" וזקוקים לאמצעים קשים יותר כדי שהם "יבינו". הורים לבנים עם בעיות התנהגות זוכים לא פעם לביקורת על כך שהם "רכים מדי" ושאינם יודעים להציב גבולות. לרוב ההסברים להתנהגות זו מורכבים הרבה יותר וקשורים לטמפרמנט הבסיסי של הילד, קשיים לימודיים, מצבו החברתי, מערכת היחסים עם המורה ועוד.

הדרך לווסת מצבים אלה מורכבת מעבודה פרטנית עם הילד ללמדו כיצד להכיל מצבי תסכול, הפסד ופגיעה במעמד באופן מוצלח יותר ובמקביל עבודה עם ההורים – ללמדם כיצד להימנע ממצבי הסלמה, כיצד לעמוד על שלהם באופן מכבד וכיצד לנטרל במהירות מצבים נפיצים.