בעבר, בנים הגיעו לטיפול בגלל בעיות התנהגות; כיום, רובם הגדול מגיע בגלל בעיות מוטיבציה, הסתגרות והימנעות. תמו הימים שבהם רק בנים מופנמים וביישנים הגיבו בהימנעות, היום זו אסטרטגיה נפוצה גם בקרב בנים מוחצנים.
מספרם של הבנים שמסרבים להשתתף במגוון הפעילויות הנורמטיביות לגילם הולך וגדל: רבים לא הולכים לבית הספר באופן מסודר (או מפסיקים לחלוטין להגיע אליו), נמנעים ממפגשים חברתיים, נעדרים מאירועים משפחתיים, מסרבים לצאת לעבוד ולעיתים גם ממעטים לצאת מחדרם.
בסביבה שמחוץ לבית, שמבחינה היסטורית הייתה מעין "שטח המשחקים" של הבנים, קשה כיום למצוא אותם, ואפילו אל מגרשי הכדורגל והכדורסל, שבעבר היו גדושים בהם, מגיעים בנים מעטים בהשוואה לפעם.
ההסתגרות וההימנעות נהפכו לעמדה נורמטיבית בחייהם של בנים רבים. הם לא יוצאים החוצה כמו פעם, לא נפגשים עם חבריהם כמו פעם, ומעדיפים להתמסר למפגש עם המסך מאשר להתמודד עם הקשיים הטמונים בניהול מערכות יחסים חבריות.
מאחר שכיום ההישארות בבית מול המחשב נהייתה התנהגות מקובלת ושכיחה בקרב בנים רבים, הורים עלולים להתקשות בזיהוי המצב שבו ההימנעות, ההסתגרות והניתוק הפכו לדרך חייו של בנם.
