מסכים ומשחקי מחשב
מרבית הבנים מתחילים לשחק במשחקי מחשב כדי להרגיש שייכים ומחוברים לאחרים, ובחלוף הזמן מוצאים עצמם במצב שבו הם מנותקים מאחרים וגם מעצמם.
הורים מכירים את התופעה: הילד מתחיל לשחק בזמנים קצובים ואט-אט מגדיל את שעות עיסוקו במשחק: הדקות הופכות לשעה, השעות הופכות לימים, ותוך זמן קצר הופך משחק המחשב לדבר העיקרי שנוכח בחייו.
בשלב זה, כשמשחקי המחשב תופסים את התפקיד המרכזי בתודעתו של הבן המתבגר הופכות פעילויות אחרות למשעממות, למיותרות ולחסרות משמעות. הבן מתחיל לוותר על חוגים, לא נפגש עם חברים, מלבד אלו שאיתם הוא מתראה במהלך המשחק, מצמצם את זמן השהות שלו עם המשפחה, ולעיתים קרובות מעדיף לאכול בחדר. לאחר מכן, הוא מתחיל לוותר על הליכה לבית הספר ועל שעות שינה, מעדיף שלא לצאת לטיולים שנתיים, וכשהמשפחה נוסעת לחו"ל, הדבר היחיד שמעסיקו הוא המשחק, שהגיע כמובן איתו בטלפון הנייד, וככל שעובר הזמן – הבן נשען עליו יותר ויותר כדרך להרגיש חשוב, שייך וחי.
רוב המתבגרים יודעים שהמשחקים פוגעים בהם, אך אינם מצליחים להתנתק. עבור רבים מהם, היכולת למתן את השימוש במחשב היא עניין של זמן, והם יצליחו להתגבר על ההתמכרות למשחקים, אך אצל אחרים, הניתוק מהמציאות קיצוני כל-כך שהם נכנסים למסלול חיים אחר, שבו התלותיות היא הנדבך המרכזי.
