חרדה חברתית מתעוררת במצבים בהם בנים מרגישים חשופים וחוששים מלעג של אחרים. היא חולפת, כשהבן נמצא בסביבה מוכרת ובטוחה. במצבים קיצוניים היא תוביל את הבן לחוש פגום וחסר ערך – תחושות שימשיכו להתקיים זמן רב לאחר שחווית החשיפה מול האחרים הסתיימה.
החרדה החברתית מתבטאת לא פעם כביקורת עצמית אין סופית שמכניסה את הבנים למעגלים מחשבתיים חסרי מוצא, המייצרים כאב וסבל רב.
בנים הסובלים מחרדה חברתית נותנים לאחרים כוח עצום בהגדרת ערכם. כשהם בחברה, הם עסוקים כל הזמן בדעותיהם של האחרים עליהם, ובדרך כלל מגיעים למסקנה שמדובר בדעות שליליות. לא פעם הם אף מרגישים כ"בדיחה מהלכת", כמושא ללעג וככאלה שלא יכולים להיות חלק מהקבוצה.
עבור בנים רבים קיים קשר ישיר בין חרדה חברתית לבין הירידה ביכולת להתמודד עם קשיים באופן כללי: במצבי הימנעות, הבן חושב שהוא אינו כשיר להתייצב מול אתגרי החיים, ושיכולותיו השכליות, הרגשיות או הפיזיות אינן מאפשרות לו התמודדות נאותה. החולשה מונעת ממנו לסמוך על עצמו, ולמעשה, הוא מאמין שלא יצליח ולכן אף לא כדאי לו לנסות.
בנים, כמובן, לא יכולים לבטא בפני עצמם ובפני אחרים את הפגיעות שלהם ואת חוסר היכולת להתמודד עם דברים לא מוכרים ומאיימים אשר מעוררים תחושת נחיתות. במקומן, הם ישתמשו בביטויים לקוניים, כגון "לא בא לי," "לא רציתי", "זה סתם משעמם".
