רוב החיילים כמהים לרגע השחרור. לחלקם היעד הבא ברור ואילו לאחרים – היום שאחרי השחרור לא ידוע ומעורר תהיות, מחשבות וגם חרדות.
טיול? עבודה מועדפת? תכנית חקלאית לחיילים משוחררים? לימודים? או משהו אחר? האפשרויות הרבות, החופש והתחושה שפתאום הכל אפשרי – מעוררים בלבול ודאגה. למרות שרוב החיילים מתארים את המסגרת הצבאית כמאורגנת ולוחצת, כאשר הם עומדים לצאת מאותה חממה אל "העולם האמיתי" הם חווים תחושה של העדר כיוון ולעיתים אף שיתוק.
הורים רבים מדווחים על בנים שהיו פעילים בשירותם הצבאי, חלקם אף בתפקידים עם אופי מאוד אחראי, שמשתחררים, לוקחים לעצמם את הזמן ולא מצליחים להניע את עצמם לפעילות משמעותית:
ציפי אמא של נדב: "אני לא מבינה איך בצבא הוא היה לוחם, מ"כ טירונים ועכשיו אחרי שהוא השתחרר, הוא שוכב במיטה ולא מעניין אותו לעשות שום דבר.."
עדנה אמא של עידו: "תמיד הוא היה מופנם, אבל המסגרת הצבאית עזרה לו להביא את היכולות שלו לידי ביטוי. עכשיו הוא לקראת שחרור ואני חושבת שהוא ממש בלחץ מזה.. כל פעם שאנחנו מנסים לדבר אתו הוא אומר תעזבו.."
חיילים רבים לקראת שחרור זקוקים לייעוץ על מנת לצלוח בהצלחה את המעבר מהצבא לאזרחות. נראה שהמעבר כיום מסובך יותר מבעבר, שכן כיום אין מסלולי התפתחות ברורים (לא בתחום המקצועי ולא בתחום הרומנטי). כדי למנוע שיתוק ולייצר המשכיות תפקודית אנו מבררים את השאיפות והכמיהות של הגברים הצעיר, לצד יצירת חיבורים למציאות העכשווית.
מטרתנו לבנות מערך ציפיות ריאלי שיאפשר לבנים לזהות באופן אמיתי את השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, לאתר את כיווני ההתפתחות המתאימים להם וליצר המשכיות תפקודית בין המסגרת הצבאית לאזרחית.
