בעבר הבדידות הובילה בנים לצאת מהבית כדי לפגוש חברים, אבל כיום היא גורמת להם להימלט למחשב, מפני ששם הם מוצאים חברה. הצורך בשייכות לא נעלם, רק הפתרונות השתנו, וכמו כל פתרון – אם משתמשים בו באופן מוגזם, הוא הופך להיות בעיה.
לא כל הבנים שמשחקים במשחקי מחשב יפתחו התמכרות, גם אם מדובר בשעות רבות של משחק. פעמים רבות, ההתמכרות האמיתית היא תוצאה של ריבוי חוויות מעוררות בושה: כישלונות חברתיים או לימודיים, חוויית דחייה או סטנדרטים עצמיים גבוהים, שממלאים את הילד בחוויות סובייקטיביות שבהן הוא "לא מספיק טוב," ולכן גם חסר ערך ונטול תקווה.
לכאורה, מתייחסים הבנים אל משחקי מחשב כאל משחק רגיל. אולם, ברמה שמתחת לסף התודעה, רבים מהם משתמשים במשחקי מחשב כדי להתמודד באופן טוב יותר עם הקשיים היום-יומיים שלהם, להרגיש טוב יותר עם עצמם ולהתמודד עם כאב. כך הם לומדים ברמה העמוקה ביותר שמשחקי המחשב הם התשובה העמוקה לקשייהם.
הבעיה המרכזית בלמידה זו היא שהיא מעכבת סוגי למידה אחרים ואף מונעת אותם: הבנים לא מקבלים מספיק הזדמנויות להתמודד עם קשיי החיים (שעמום, כישלון, קושי פיזי, כאב או חרדה), ובמקום זאת, מיד כשהם חווים קושי – המחשב נפתח, ומשחק חדש יוצא לדרך.
