רוב הבנים עוברים שלבים בחייהם בהם יש עליה בעוצמת החרדה. לרוב מדובר בשלב זמני אשר אינו משאיר את חותמו לאורך זמן. אולם אצל חלק מהבנים החרדה לא רק שאינה נחלשת אלא נוטה להתגבר ולהתעצם ומשפיעה על יותר ויותר תחומים בחיי הילד. במצבים אלה הבנים מתחילים לפתח תופעות כגון: מתח, עצבנות יתר, ביישנות מוגזמת, התנהגויות כפייתיות והימנעויות ממקומות ופעילויות שונות.
התנהגות הימנעותית קשורה לרצון לברוח כשמזהים סכנה. הילד החרד הוא ילד נמנע, וככל שרמת החרדה גבוהה יותר – כך מתעצמת ההימנעותיות ומצטמצם המגע עם החיים עצמם. חוויית החרדה מייצרת "פחד מהפחד", קרי רגישות יתר לתחושת חרדה, ולו הקלה ביותר, שמובילה להידרדרות ביכולת להתמודד עם מצבי חרדה. ילד כזה דרוך תמיד ובודק בכל עת אם הוא חווה חרדה, ובכך למעשה מגביר את החרדה ומייצר בתודעתו תחושה שהעולם מסוכן ושיש לחשוש מפניו ולהימנע ממנו.
בנים, כמובן, לא יכולים לבטא בפני עצמם ובפני אחרים את הפגיעות שלהם ואת חוסר היכולת להתמודד עם דברים לא מוכרים ומאיימים אשר מעוררים תחושת נחיתות. במקומן, הם ישתמשו בביטויים לקוניים, כגון "לא בא לי", "לא רציתי", "זה סתם משעמם".
רגש החרדה היה תמיד חלק בלתי נפרד מהתפתחותם של בנים, אך נראה שכיום יותר ויותר בנים מתמודדים עם חרדה משתקת. הסבר אחד לכך הוא שאם בעבר בנים היו מתמודדים עם קשיים בחיים באופן ישיר הרי היום בעיות רבות "כאילו" נפתרות בלחיצת כפתור. למעשה בנים רבים לא זוכים לחוות חוויות התמודדות מוצלחות הכוללות: פחד – אי נוחות – התמודדות – התאוששות – ופיתוח חוסן.
רוב הבנים הצעירים שסובלים מחרדה מנסים להתמודד דרך ניסיונות שליטה לא מקדמים. הם מנסים לבנות חיים נטולי חרדה הכוללים הימנעות, ניתוק והסתגרות. לעיתים קרובות ניסיונות השליטה גם זולגים לתחום המשפחתי – הבנים ירצו לקבוע איך יתנהגו בבית, מה מותר ומה אסור, יתווכחו לעיתים קרובות ובמצבי חרדה יותר קיצוניים ינסו להכתיב איך הדברים יתנהלו בבית.
הטיפול בבנים חרדתיים נשען על עקרונות הCBT – טיפול המבוסס על ההנחה שדרך החשיבה מעצבת את התגובות הרגשיות וההתנהגותיות. הטיפול מתמקד בדפוסי החשיבה המעצימים את התגובות החרדתיות, עוזר לילד להכיר בדפוסי החשיבה אלו ולזהות היכן ומתי דפוסים אלה פוגעים ומרחיקים אותו מהמטרות היכולות לקדם אותו. הטיפול שואף גם לחשוף את הילד לגירויים המעוררים חרדה ולפתח מיומנויות להתמודדות יעילה ומוצלחת יותר עם גירויים אילו. במקביל אנו מדריכים את ההורים כיצד "לא להיכנע לחרדה", לדעת היכן כדאי לגונן על הילד ומתי צריך ואף חשוב לאתגר על מנת לקדם אותו.
